כללי

אני חושבת שמצאתי את עצמי..

תמונה מהיום בצהריים, בעת שיחת ייאוש עם חברה מהלימודים.

שוב עושה טעויות, ושוב מכפרת עליהם בדיעבד.

אני צריכה ללמוד לרסן את עצמי, ואני יודעת שיהיה בסדר. אני אתנצל מחר בבוקר.

לא רציתי להתחיל ככה, אבל אני צריכה לשחרר מועקה.

היי לכם 🙂

מודעות פרסומת
כללי

לימודים כמו חול ואין מה לאכול

אז לא הלכתי היום ללימודים.

כי לא היה בא לי.

זהו, שתהיה לי תקופת מבחנים מלבבת בע"ה.

נ.ב. אכלתי היום דווקא ממש טוב, אבל זה כעיקרון נובע מזה שאין כלום במקרר. גם לא לחם.

כללי

שישה שבועות וחצי הארה

סיימתי היום את ההתנסויות שלי במחלקת פלסטיקה, אחרי שישה שבועות.

המדריכה שלי הייתה נחמדה ונעימה מאוד וכמובן שהיא העירה לי על זה שאני לא תמיד יודעת להבין בין חברות לעבודה.

אני כל כך גאה בעצמי שקיבלתי את זה בהבנה רבה, אני יודעת שזה רק לטובתי ואני גם ממש שמחה שהיא כתבה את זה בהערכה כדי שהמרכזת שלי תדע על זה תעזור לי להשתפר בעניין. (בחיים לא חשבתי להגיד לה על זה בעצמי)

אני מפוצצת בגאווה על ששת השבועות האחרונים.

תקופת מבחנים אני באה…

אמנם לא סיימתי רשמית את סמסטר א', אבל אני פאקינג מריחה את הסוף ❤

כללי

עד מחר

אני לא מאמינה שמחר שנת 2019 מתחילה. זה מסמל את תחילת השנה החדשה (הלועזית נו, אני כבר לא בקיאה בתאריכים עבריים) ודווקא השנה לא יצא לי לעשות את רשימת ה"מה ישתנה/מה השתנה" ורשימת חשבון הנפש שלי לפני יוה"כ, כי עבדתי. כמה מפתיע.

אני מנסה להציב לעצמי מטרות, אבל מגלה שאני נתקעת במבוי סתום. מה ז"א מבוי סתום? אני בעצם קופצת מעל הפופיק ומנסה לעשות שינוי בעצמי של 180 מעלות, למרות שאני יודעת בודאות שדברים כאלה לא קורים בשנייה אחת של החלטה. הן עניין דל התמדה, רצינות והרבה רוח-רצון, שלושה דברים שלאחרונה אין לי, זאת גם הייתה הסיבה העיקרית ללמה "חצי הצלחתי" בסמסטר א', אבל ברור לי שעכשיו זה משתנה, גם כי אני בשנה ב' ומבינה קצת יותר, וגם כי ימות העולם ואחותו אני לא עושה מועד ב' בסיעוד המבוגר, ששני החלקים שלו שווים ביחיד ל-24 נקודות זכות של התואר. ועוד דבר, שלדעתי הוא הכי חשוב, אני רוצה לנשום.

לנשום לפני תחילת הסמסטר השני, לעבוד, אולי למצוא עבודה אחרת. לבלות עם בת דודה שלי, עם אחותי שגם תהיה בתקופ’ מבחנים ולחגוג על הרכבים של ההורים שלי כאילו הם מחר כי הם הולכים להיות בתאילנד. (ותודה לאלוהים שגרם להם לשנות את דעתם ולנסוע חודש אחרי, אחרת לא הייתי יכולה לסבול את אמא שלי מתקשרת לצרוח עליי מהמקום בו היא שוהה בחו"ל לגבי אי-הלמידה שלי – מה שקה בסמסטר א', וזה דווקא היה הציון הכי גבוה שלי בסמסטר הזה, ותודה למיון שניידר על זה).

אני לא מתכננת לעשות רשימה, אלא רק לעשות דברים שאני יודעת שיקו ורוצה לשמר אותה:

אני רוצה להמשיך ללמוד, לצחוק, לשמוח, לרקוד ולשיר.

אני רוצה להמשיך לבקר אנשים אהובים, לשמוח בשמחתם, לתת להם כתף תומכת כשמשהו רע (ח"ו קורה) ולהמשיך להיות איתם בקשר.

אני רוצה להמשיך לבלות עם בת דודה שלי, להתעצבן עליה אבל מצד שני להינמס מהחמידות שלה, ללכת איתה רגלית ולא להיסחב עם העגלה כי היא כבר התחילה ללכת, ופשוט לצחוק איתה על החיים, כי למזלי הרב היא עדיין קטנה מדי בשביל להבין את המורכבות של העולם הזה.

אני רוצה זוגיות, ואני כבר לא מתביישת להגיד את זה.

אני רוצה בריאות איתנה והמשך כוחות לעזור לחולים בבית החולים.

אני רוצה ש-2019 תהיה טובה, ואני הולכת לגרום לה להיות כזאת.

mafamillia, החיים שלי, כללי, סטודנטיאליזם

שלושה שבועות לתוך ההתנסויות, חנוכה וחיים בכללי

התחלתי את ההתנסות שלי בפלסטיקה ב-26/11. לא עשיתי יותר מדי חוץ מלכתוב מיליון ואחת תכניות טיפול, ולטפל בחולה אחת שכבר הספיקה להשתחרר הביתה. וכן, גם כתבתי עבודת סיכום די מעצבנת שאני צריכה להגיש טיוטה שלה ביום רביעי הקרוב.

שלושת השבועות האחרונים היו די קשים מבחינת שעות הערות והשינה שלי, כי צריך להיות במחלקה בשבע בבוקר (שזה לא מה שמטריד אותי) ואני עדיין ממשיכה לחסל את אותה סדרה בקצב מסחרר, בהתעלמות מוחלטת מהעובדה שהמבחן הראשון שלי הוא עוד חודש ושבוע, וחוץ למהיות בשלושת השיעורים האחרונים ולהביט במרצה כמו על בהייה בזבוב, לא הבנתי יותר מדי. נכון, למדתי את זה באנטומיה, ואני די חושבת שזה בזבוז זמן אחד גדול ללמוד שוב על התפתחות העובר מרגע ההשרשה ועד רגע הלידה, ובייחוד שזה רק קורס חצי-סמסטריאלי, אבל בסדר. אני אתמודד.

בעניין אחר, היינו כל המשפחה אצל סבא וסבתא בשבת. וכשאני כותבת כאן כל המשפחה אני מדברת על ששת האחים של אמא שלי, 18 נכדיםם, שני חתנים ועוד שני הילדים של בת הדודה שלי. כולם, כולם, כולם. כמובן שכולם התלהבו מלולה, שהיא הקטנטונת שמדי פעם יוצא לי לספר עליה כאן, מתוקה ברמות, בת שנה וארבע ואין דברים כמוה. הם גם התלהבו מלולי (כן השמות שלהן במציאות גם מאוד מאוד דומים), שהיא הבת הבכורה של בת דודה שלי, בת שנתיים ושמונה וחתיכת ילדה כובשת. אף אחד כמעט לא התייחס לקטן, זה שבן שנה וחודשיים, אח של לולי. ולי די נשבר הלב לראות את זה, אז כמובן שהתייחסתי אליו וחיבקתי ונישקתי, כמו שאני תמיד עושה. אני לא מחפשת להצטדק ואני לא מחפשת שימחאו לי כפיים, אני פשוט חושבת שגם לו ציך לתת התייחסות, כי הוא גם כובש כמו אחותו הגדולה.

שבוע שעבר נשבר לי הלב, ולא בגלל בחור. אלא בגלל העבודה. הבוסית שלי אמרה לי דברים קשים, כשכשאני נזכרת בהם עולות לי שוב דמעות, וראתה לנכון לקחת לי מהטיפים 35 ש"ח על טעות הקלדה. כסף שהיא לא משלמת בכלל, אלא הלקוחות. אחרי היום הסוער שהיה וכמויות הבכי ששפכתי, יומיים אחרי שלחתי לה הודעה והיא הבטיחה שתחזיר לי את הכסף. עברו שבועיים מאז המקרה ושבוע אחרי ההבטחה שהכסף יחכה לי בקלמר והוא לא שם. ואני לא יודעת מה לעשות. ני עוד ממשיכה לעבוד שם, למקרה שתהיתם, אבל אני הרבה יותר אינטרסנטית.

אז השבוע האחרון שלי היה עמוס, והשבועיים שקדמו לו עוד יותר. אני לא מאמינה שאני אוטוטו מגיעה לחצי של שנה ב'. עוד שלושה שבועות הולך להיגמר לו סמסטר א' ותתחיל תקופת המבחנים.

לא ציפיתי שאכתוב את זה אי פעם על התקופה הזו, אבל יאיי!

כללי

הבעות פנים

אני לא בן-אדם של מילים, אני מודה. לפעמים כ"כ קשה לי להתבטא, שאני פשוט מחליפה מבטים. עם עצמי, עם מי שנמצא מולי ובעיקר עם התקרה.

הבעות פנים תמיד הייתה הדרך הכי טובה שלי להביע את עצמי. בקטעים האלה, אני באמת קצת כמו ילדה.

זה מה שאני אוהבת בתינוקות, ובעבודה איתם. לפעמים לא צריך לדבר במילים, רק ל"דפוק" איזו הבעה קטנה.

ואז העולם נמס. כי החיוך זה התכשיט הכי יפה לגוף.

כללי

כל החבילה

חמישה שבועות אחרי הסמסטר, אני יכולה להגיד בספק ודאות, ספק לא שקיבלתי את כל החבילה שסטודנטית כמוני יכולה לקבל.

חבילת הניוון (ועד כמה שזה נשמע רע, זאת חבילה שכל סטודנט ממוצא מקבל איתו בלימודים)

היוא כוללת ניוון שרירים, וגם ככה יש לי בעיה קשה עם הגב והרגליים. זה מתבטא בזה שכשאני מתמתחת – מילון קליקים זזים ו"כאילו" משחררים אותי – אבל לא.

ניוון מוח  כי מרוב חומר אני כבר לא זוכרת איפה אני נמצאת לפעמים, ומתי יצאתי לאוטובוס בבוקר ומתי קמתי בבוקר לעזאזאל. מזל שעוד במי ראשון אני נוהגת בטוח, וקמה בשעה קבועה.

חבילת חוסר שעות השינה – שזה גם קצת באשמתי, כי אני נהנית מהעובדה שיש לי טלוויזיה בחדר והכרתי לאחרונה כמה סדרות מעולות.

חבילה סטנדטית, עם כל מה שגם ככה עובר עליי לאחרונה.

בעניין אחר, הילדה בת השש, זאת שסיפרתי עליה בפוסט "התקף זעם" הפכה לאחות גדולה בפעם הרביעית – אחרי השלישייה בני השנתיים וארבעה חודשים נולד להם אתמול בן, מה שמעלה את מספר הילדים שאני מקווה להמשיך לשמור עליהם לחמישה (וחמסה עליי, ועליהם ועל ההורים שלהם) – שלוש בנות ושני בנים.

היית פה, יש לי שיעור במערכת העיכול כל היום ואני רעבה פיצוצים.

 

mafamillia, החיים שלי, כללי, סטודנטיאליזם

חמישה שבועות לתוך הסמסטר

אז התחלתי את הלימודים כבר לפני חמישה שבועות. ויום.

ההתחלה לא הייתה קלה, כי היו לי המן שינויים.

אחותי הגדולה התחתנה ועזבה את הבית, אחותי התאומה התחילה ללמוד בירושלים ועזבה את הבית, נשארתי לבד עם ההורים, התחלתי שנה ב' והשתדרגתי בנסיעות לאוניברסיטה. (ותודה לקיה פיקנטו של אימוש).

לא היה הרבה, ואני בכללי במצב-רוח לא בשמיים עכשיו, ובחמישה שבועות האחרונים.

זאת אומרת, כן.. המצב רוח שלי די השתפר מהשבוע הראשון והשני של הלימודים, אבל זה לא כמו שזה היה לפני תחילת הלימודים. (note to self: לנסוע לפני הלימודים זה אחלה, אבל גורם לירידת מתח די רצינית, כשההפרש הוא שבוע בדיוק בין החזרה לארץ לתחילת הלימודים.)

היה לי מבחן היום, והוא היה נחמד.

ובכללי אני בסדר.

ז"א, מנסה להיות בסדר.